מתן ואני נכנסנו לרכב, ברור שאני איחרתי. ברקע Beyonce בפול ווליום, כי היא מלכה ואנחנו חוגגים, אנחנו חוגגים את הסוף. את מתן הכרתי בשנה א׳ כשאני הייתי ראשל"צי שמנמן עם נעליים מוזרות והוא היה אשקלוני צנום עם תספורת פטרייה (נשבע לכם, פטרייה). אני לא מאמין שעברו כבר שש שנים, פאק כמה התגברנו מאז (זאת הייתה שגיאת כתיב מהתבגרנו, אבל זה התאים עוד יותר).

בכל מקרה, החלטנו לרדת לים בראשון. אחרי פקקים ארוכים מידי ומעברים בין ביונסה ופרנק אושן – הגענו. מתן, אשקלוני בכל רמ"ח אבריו, התעורר איך שיצא מדלת הנהג. זה היה הריח של הים, אי אפשר להתחמק ממנו, הוא שוטף אותך – כאילו הגלים מזמנים אותך לבוא. אבל אין זמן, אנחנו רעבים ובאנו לאכול – באנו לאכול ב"סאנסה", מסעדה שמבחינתי ניצחה בגלל השם. וגם כי היא חשפה כמה מתן לא טוב עם צ׳ופסטיקס (ברור שהוא השתלט על זה בסוף. סעאמק).

אז נכנסנו בדיוק בשקיעה, תפסנו את הרגע בו המיקום החופי של המסעדה במיטבו. אבל שוב, חלאס הגיע הזמן לאכול! הייתי רוצה לתאר את כל מה שאכלנו, בעיקר כי זה היה מדהים וגם כדי להוכיח לאימא שלי שאני כן אוכל (רואה?!!), אבל אין לי מספיק אותיות או מעוף. בחרתי להתחיל עם טרטר טונה קצוץ, שבתוכו התחבא הירק האהוב עליי (תופים…) אבוקדו. הביסים נעו בין טונה לאבוקדו ורקדו להם עם הבצל הירוק.

לא ידעתי שמשהו שנקרא טרטר יכול להיות כזה מושך. מתן בחר בסביצ׳ה סלמון, מעורבב עם פירות. עכשיו אני? אני מאמין שפירות זה קינוח – אל תכניסו לי אותם לסלטים ואל תכניסו לי אותם לאוכל חם, רק לקינוחים. או לפחות זה מה שחשבתי לפני שניסיתי את הסביצ׳ה. אבל זאת הייתה רק ההתחלה, התחלה טובה ללא ספק.

מפה והלאה הזמנו מטח של מנות – רולים שלא חלמנו עליהם בכמויות מוגזמות, וכל רול הוביל את מתן אל עבר המזלג הבלתי נמנע (הבן אדם כמעט מושלם, אז אני חוגג פה על הקושי שלו). היה רול בשם קשת, עם מלפפון, גזר, שמנת ושיטאקי, בציפויים שונים של דגים שונים (מה שהעניק את השם קשת), אבל היה עליו ציפוי שבבי קוקוס. לא יודע מה לומר לכם, אבל שוב היה לי קשה – קוקוס הוא פרי. אבל אני אוכל הכל-ומזל-זה היה כזה טעים! (אני לאט לאט מתחיל לקבל את רעיון הפירות הזה).

ואז הגיע הרול ששבר את כל המוסכמות ודחף את כל הגבולות שלי – דובדבן. כן כן, סושי עם דובדבן. ליתר דיוק היה זה רול עם מלפפון, בטטה, טונה אדומה וציפוי שומשום עם דובדבני אמרנה. קשה לי עם תיאורים ארוכים וציוריים של אוכל – אני לא מצליח, זה פשוט היה מדהים. את הערב סיימנו עם מלבי, כי אחרי הכל אנחנו מול הים – והחברים מסנסה יודעים את זה, וגם איך להכין מלבי מטורף עם כדורי טפיוקה. באותו הזמן כבר היינו חצי גמורים מהבקבוק יין וכל הצ׳ייסרים שהזמנו, אבל גם אז, וואוו.

אחרי חוויה קולינרית כזאת מוצלחת – אני בטוח שנתראה שוב 😉

// דוד מששה